מצב בו נמצאים תאים של רירית רחם מחוץ לרחם. תאים אלה עלולים להימצא במקומות שונים בגוף, אך ברוב המקרים הם מתמקמים בתוך או על איברים באגן או בחלל הבטן. הרקמה מגיבה להורמונים מהשחלה באותו האופן בו רירית הרחם מגיבה אליהם – במחזוריות של גדילה והצטמקות. הדבר עלול לגרום לכאבים, בעיות פוריות, דימום וסתי חזק ועוד.

הבעיה אינה נדירה. היא נפוצה בעיקר בקרב נשים בגיל הפוריות, בשנות ה-30 וה-40 לחייהן.

הורמון מין נשי, המיוצר ע"י תאי הזקיקים בשחלה. להורמון זה תפקידים רבים. בין השאר, יש לו תפקיד מרכזי בהופעת סימני המין הנשיים, כמו התפתחות השדיים, וכן תפקידי ויסות ובקרה של המחזור החודשי.

מצב בו אחד האשכים או שניהם אינו יורד לשק האשכים. ברוב המקרים האשך יורד בעצמו אל השק עד גיל 9 חודשים. התופעה נפוצה יותר בפגים, אך קיימת גם בתינוקות אחרים. אשך טמיר שלא מטופל בזמן עלול לגרום לירידה בפוריות.

בלוטה בגודל 1.2-1.5 ס"מ(חתך רוחבי), השוקלת כחצי גרם בלבד! למרות גודלה הקטן היא חיונית ביותר. הבלוטה נמצאת במקום מוגן במוח ומכוסה במספר שכבות. למרות שהיא נראית כבלוטה אחת, היא מורכבת משתי בלוטות נפרדות – הקדמית והאחורית. חמישה סוגי הורמונים מופרשים מהבלוטה הקדמית (anterior lobe): הורמוני גדילה (growth hormones GH), אדרנוקורטיקואידים (ACTH), תאירוטרופים (TSH), לאקטרופינים (פרולקטין PRL) וגונדוטרופינים (FSH, LH). בגלל ריבוי תפקידי הבקרה שלה, נקראה הבלוטה הקדמית במשך שנים בשם "master gland" ("הבלוטה השולטת"). מהבלוטה האחורית מופרשים שני הורמונים: אוקסיטוצין ו-Antidiuretic Hormone) ADH).

הורמון מין נשי. פירוש השם הוא הוא "סטרואיד תומך-הריון", ומכאן ניתן ללמוד גם על תפקידו. מופרש ע"י הגופיף הצהוב. בעל תפקיד בעיבוי דופן הרחם – שלב הכרחי לשם השתרשות העובר והריון תקין.

נקרא גם "הורמון החלב", מאחר שבמהלך ההריון ואחרי הלידה רמתו עולה והוא גורם ליצירת והפרשת החלב. הפרשה עודפת של פרולקטין שלא בהריון עלולה לגרום בנשים ליצירת חלב והפרעות במחזור החודשי ובגברים לאימפוטנציה. הפרשה מופחתת של פרולקטין לרוב איננה גורמת לנזק, למעט בנשים המעוניינות להיניק ובשל רמה בלתי מספקת של פרולקטין אין להן חלב.

מצב בו ניתן לראות באולטרסאונד מספר ציסטות (גידולים שפירים שנוצרים מזקיקים בשחלה) בו זמנית בשחלה.

שכיחותה של התסמונת בקרב נשים בגיל הפוריות היא 18%-4%. יש להבדיל בין שחלות פוליציסטיות לבין תסמונת השחלות הפוליציסטיות. התסמונת, שמקורה גנטי, מוגדרת כמצב קליני ו/או ביוכימי של עלייה בהורמונים אנדרוגנים (גבריים), ביוץ לא סדיר עד העדר ביוץ ושחלות פוליציסטיות. כלומר, שחלות פוליצסטיות הן רק אחד הסממנים של התסמונת. חוסר האיזון ההורמונלי עלול לגרום לשינויים בעור, הפרעות במחזור החודשי, הופעת ציסטות קטנות בשחלות, קושי להיכנס להריון וכו'. אצל נשים הלוקות בתסמונת, תא הביצית לרוב איננו בוקע מהזקיק (לא מתרחש ביוץ). במקום זאת, מתקבלות הרבה ציסטות קטנות. סימפטומים אפשריים: העדר וסת או מחזורים לא סדירים, הופעת סימנים זכריים כגון שיעור יתר ואקנה, עודף משקל, בעיות פוריות, דיכאון. כשני-שליש מהנשים הלוקות בתסמונת מפתחות גם בעיות מטבוליות, כמו סוכרת מסוג 2 ומחלות לב.

הורמון המופרש מיותרת המוח. בנשים, הוא מעודד ביוץ – מגרה זקיקים בשחלות לגדול ולהתפתח. כל זקיק מכיל תא ביצית שמשתחרר מהשחלה בזמן הביוץ. בנוסף, הוא מעורר את תאי הזקיקים לייצר ולהפריש אסטרוגן. בגברים, FSH מעורר את התפתחות צינוריות ייצור הזרע באשך ואחראי להמשך ייצור הזרע בצינוריות.

הליך המתבצע בחלק מפרוצדורות ה-IVF, בו מחדירים באופן אקטיבי תא זרע בודד לתוך תא הביצית.

הזרעה תוך רחמית. פרוצדורה הנעשית במסגרת טיפולי פוריות, במהלכה מוזרק הזרע ישירות אל תוך חלל הרחם של האישה.

הפרייה חוץ גופית (במעבדה).

הורמון המעורר את יצירת ופעילות ה"גופיף הצהוב" בשחלה. הגופיף הצהוב (Corpus luteum) הוא הרקמה אשר נשארת לאחר בקיעת הביצית מהזקיק בזמן הביוץ. הגופיף הצהוב מפריש פרוגסטרון ואסטרוגן בתגובה לגירוי LH. בנוסף, LH תומך ב-FSH בגירוי התפתחות הזקיק. בגברים, הורמון זה מעורר את התאים התומכים (interstitial cells) לייצר ולהפריש טסטוסטרון.

AMH הוא הורמון בעל תפקיד מדכא ומעכב במערכת המולריאנית – מערכת עוברית, המתפתחת לאברי הרבייה הנשיים (הרחם, חלקו העליון של הנרתיק והחצוצרות).

אצל בנים – הוא מופרש מתאי סרטולי באשך, וגורם לניוון הצינורות המולריאנים בעובר, שללא הפרשתו היו מתפתחים לחצוצרות ורחם.

אצל בנות – התפתחות מערכת נקבית תקינה מתאפשרת רק בהיעדר AMH (שכאמור, מדכא את התפתחותה). לכן אצל העוברה מופרש ה-AMH רק בשלבים מאוחרים של ההריון (שבוע 36), לאחר שהתפתחה מערכת זו. במהלך חיי האישה AMH מעכב את התפתחות הזקיקים. עד גיל 8, רמות ההורמון נשארות נמוכות, לאחר מכן הן עולות באופן חד עד לבגרות ומתחילות לרדת לאט מגיל 25 ועד גיל המעבר (מנופאוזה). ההורמון מופרש בשחלות עד לשלב בו הזקיק המתפתח מגיע לגודל של 6-4 מ"מ, אז הוא מתחיל להגיב לגירוי של FSH וממשיך להתפתח בהשראתו. כלומר, ככל הנראה, ל-AMH תפקיד בוויסות מספר הזקיקים המתפתחים.

ל-AMH, אם כך, תפקיד בהתפתחות מערכות המין, הזכרית והנקבית, בעובר וכן תפקיד בויסות פעולתן של השחלות בילדות, נערות ונשים.